גזר דין בתיק ת"פ 32306-03-11

מבוא

1.     הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון שלא כולל הסכמה לעניין העונש, בביצוע עבירות של היזק בזדון- עבירה לפי סעיף 452+סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-החוק) וחבלה במזיד עבירה לפי סעיף 413ה+סעיף 29 לחוק. נאשם 1, אביהם של נאשמים 2-3 הודה בנוסף בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 333+335 לחוק. נאשמים 2-3 הודו בנוסף בביצוע עבירה של סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 31, 333, 335 ו-29 לחוק.

2.     הנאשם 1 הורשע בביצוע העבירות הנ"ל, לגבי נאשמים  2-3 בשל גילם הצעיר (נאשם 2 יליד 29.5.1995 כבן 16.5 ונאשם 3 יליד 5.4.1994 כבן 17.5) טרם הורשעו ונקבע כי הם ביצעו את העבירות בהן הודו.

3.     המתלונן הינו אחיו של נאשם 1 ודודם של נאשמים 2-3 וכולם מתגוררים באותו בנין בכאוכב אבו אל היג'א. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 5.3.2011 על רקע סכסוך בקשר לירושת המשפחה, הגיעו הנאשמים לחנית הבית ובאמצעות אלות שברו מצלמות אבטחה שהתקין המתלונן מסביב לבית ושברו שמשות של רכבים שהיו בחנייה, (ראו תמונות ט/3). כשיצא המתלונן מביתו לשמע הרעשים, התנפל עליו נאשם 1 וחבל בו חבלה חמורה בכך שהיכה אותו באמצעות אלה בראשו ובפניו, כאשר נאשמים 2-3 מאפשרים לנאשם 1 לחבול במתלונן ומאבטחים אותו. כתוצאה ממעשיו של נאשם 1 נגרמו למתלונן פגיעות שונות: שבר כפול בלסתו השמאלית התחתונה, המטומה ברצפת הפה, חתך כ-3 ס"מ באונה הפרונטלית, נפיחות בפנים מצד שמאל. פגיעות שחייבו אישפוזו בבית החולים בין התאריכים 5.3.2011-9.3.2011, במהלכו עבר בהרדמה כללית רדוקציה פתוחה של שברים בלסת התחתונה בעזרת פלטות וברגים וקיבוע הלסתות, (ראו סיכום אשפוז ט/2 ותמונות ט/3).

4.     שירות המבחן התבקש להכין תסקיר לעניין העונש לגבי שלושת הנאשמים. קצינת המבחן למבוגרים נפגשה עם נאשם 1 ושוחחה עם המתלונן ולאחר בחינת הנתונים נמנעה מהמלצה טיפולית והוסיפה "אנו סבורים כי קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהגות פוגענית גם בעתיד", בין היתר על פי התרשמותה לנאשם 1 "קושי מהותי בקבלת אחריות והעדר יכולת להתבונן ולהתחבר לחומרת מעשיו", קשיים שהביאו ל"עירוב בניו הקטינים בקונפליקט עם אחיו".

5.     שירות המבחן  לנוער הכין תסקיר משותף לשני הנאשמים הקטינים לאחר חמש פגישות עימם, ארבע פגישות עם אביהם, שיחה עם האם ובחינת מסמכים שונים. בסופו של יום המליץ קצין המבחן לנוער להעמיד את הנאשמים 2-3 לתקופת מבחן למשך שנה במהלכה יקבלו טיפול לפי תוכנית טיפולית וזאת בנוסף לביצוע עבודות לתועלת הציבור וחתימה על התחייבות כספית. בהבהרה שנמסרה במהלך הדיון ע"י ב"כ נאשם 2 בשם קצין המבחן נאמר כי הוא ממליץ שלא להרשיע את נאשמים 2-3 וכי המסגרת המוצעת לעבודות לשירות הציבור היא מסגרת של 100 שעות שיבוצעו במועצה המקומית כאוכב אבו אל היג'א.

6.     במסגרת הראיות לעונש, זמן רב הוקדש לבירור השאלה האם הושג בין הצדדים הסכם סולחה והאם תשלום בסך 30,000 ש"ח שולם למתלונן כחלק מאותו הסכם. המתלונן העיד מטעם המאשימה לעניין העונש וטען בין השאר כי הסכם הסולחה לא קויים והוא לא קיבל את הסכום המוסכם-30,000 ש"ח, אימם של המתלונן ונאשם 1 העידה מטעם נאשם 1  וטענה כי הכסף שולם למתלונן בנוכחותה.

7.     בנוסף הציג ב"כ המאשימה את גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, (ט/1).

8.     מטעם נאשם 1 הוצג הסכם סולחה (ס/1), הסכם מכירת דירתו של המתלונן (ס/2) ומכתב מלשכת הרווחה המתאר את מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, (ס/3). נאשם 2 הציג מכתב ממנהל בית הספר בו הוא לומד (ס/4).

תמצית טענות הצדדים

9.     ב"כ המאשימה, ביקש להרשיע גם את נאשמים 2-3 ולהטיל על כל הנאשמים עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לטובת המתלונן.

10.                        בטיעוניו שם דגש  על חומרת מעשיהם של הנאשמים שבחרו לפעול באלימות קשה כדרך לפתרון סכסוך משפחתי, תוך כדי פגיעה בגופו של המתלונן וגרימת נזק לרכוש, כשמעשיו של נאשם 1 חמורים גם בשל עירוב בניו הקטינים באופן אקטיבי ובשל עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות. לתמיכה בטענותיו הציג פסקי דין.

11.באשר לנאשמים 2-3 סבור ב"כ המאשימה כי יש להרשיעם ולא לאמץ את המלצות שירות המבחן שהניח קיומה של סולחה, עובדה שהתבררה כלא נכונה.

12.                        ב"כ נאשם 1 ביקש להסתפק ב-26 ימים בהם שהה במעצר, המעצר הראשון בחייו ולא להטיל עליו עונש של מאסר בפועל או לחלופין לקבוע כי המאסר ירוצה בעבודות שירות ואף להוסיף צו פיקוח ע"י שירות המבחן.

13.                        בטיעוניו שם דגש על רצונו של נאשם 1 לסיים את ההליכים בדרכי שלום מתחילת ההליך ועד ליום הטיעונים לעונש. נאשם 1 הודה, לקח אחריות והביא גם את ילדיו להודות ולחסוך זמן שיפוטי יקר. הנאשם 1 רצה בסולחה, רוצה בה גם כיום ופעל בהתאם למוסכם, למרות שהמתלונן שקיבל את הסכום המוסכם-גם לפי עדות אימו שנכחה במקום, טוען היום כי הסכם הסולחה בטל כי לא קיבל את הסכום המוסכם.

14.                        נאשם 4 יליד 1965, אב לארבעה ילדים, חי לטענתו חיים נורמטיביים, עבד קשה כדי לפרנס את משפחתו ועברו אינו מכביד ובעקבות אירוע חד פעמי מצא עצמו במעצר ואחר כך במעצר בית כשהוא מושפל ומורתע לגבי העתיד. בהסתמך על מכתב מלשכת הרווחה (ס/3) טען כי מאז המקרה, מצבה הכלכלי של המשפחה הורע.

15.                        באי כח נאשמים 2-3 ביקשו לאמץ את המלצות שירות המבחן, לא להרשיע אותם, לנקוט בדרכי טיפול בדרך של צו מבחן ועבודות שירות לתועלת הציבור. בטיעוניהם הדגישו את העובדה כי מדובר בקטינים, שאין לחייבם בגין מעשי  אביהם, יש להעדיף את דרך השיקום ולזכור כי הם לא נקטו בדרכי אלימות כלפי המתלונן וביצעו עבירת סיוע (לאביהם) בלבד. הציגו פסקי דין לתמיכה בטענותיהם ושמו דגש על אופיים הנורמטיבי של הנאשמים, כוונותיהם להמשיך ללמוד והסיכון הקונקרטי והממשי כי הרשעה תפגע בעתידם.

16.                        בתום הטיעונים הביע נאשם 1 צער, שב ואמר כי הוא אוהב את אחיו המתלונן. נאשם 2 הבהיר כי למד לקח, הצטער על מעשיו וביקש לאפשר לו להתקדם בעתיד.  נאשם 3 הודה בטעותו, התנצל בפני דודו והבהיר כי בכוונתו ללמוד הנדסת מחשבים באוניברסיטה. יצוין כי הנאשמים 2-3 ביקשו בתום דבריהם רשות לגשת אל דודם המתלונן וללחוץ את ידו, אך המתלונן סרב.

דיון